האם יש מודל כלכלי לסרטי תעודה באינטרנט ואם יש, למה אין? זוהי פאראפראזה על כתיבתו אפרים קישון, שכמו תמיד - מוצאת את מקומה הקולע ברגעים הקשים.
הבוקר פגשתי נציג של קרן התומכת בסרטים. נאמר לי שהקרן אינה תומכת בסרטים שאין להם גוף משדר ושאינה תומכת בסרטי תעודה בודדים אלא רק בסדרות או בדרמות.
"האם המניע למדיניות זו הוא הרצון להגיע לקהל רחב יותר?" שאלתי.
"בדיוק", ענה נציג הקרן.
"ואם אוכיח שאני מגיע לקהל גדול פי כמה באמצעות האינטרנט יחסית לגודל הקהל שמגיע אליו סרט ממוצע ביס דוקו או בערוץ 8?" שאלתי.
"אפשר לדון, אבל כרגע זו מדיניות הקרן. אבל למה, אתה לא רוצה להגיע לשידור?"
,לא שאני לא רוצה," עניתי, "אבל אני חושש מניכוס טוטאלי של הזכויות לאינטרנט, על פיו נוהגים ערוצי השידור."
"אה, אז אתה רוצה לעשות סרט לאינטרנט בלבד?"
"אני לא מבין את השאלה," אמרתי. "מה ההבדל? אפשר ליצור סרט לאינטרנט והוא יכול באותה מידה להיתו מוקרן באולם, לנגן מ -DVD או להיות משודר. זו בעיה של זכויות שהערוץ מנכס, לא הפורמט והאורך!"
עם כל ההתלהבות מהאפשרויות ליצור סרטים באמצעות האינטרנט, תמיד בא החכם או החכמה שישאלו בחיוך יודע סוד ומרושע באותה מידה (כאילו אף אחד לא חשב על זה לפניהם): "אבל יש מודל כלכלי?" או בשפתו העסיסית יותר של אבא שלי "יש פצ'ה-מצ'ה?" (שזה אותו דבר, אבל בעברית).
התשובה, כרגיל, מורכבת. יש מודל כלכלי, אבל הוא לא יציב עדיין, בין השאר בגלל שהאנשים ששואלים את השאלות האלו שייכים בעצמם למקבלי ההחלטות והם דואגים לכך שלא יהיה מודל כלכלי.
הסבר: כיום שום גוף בעל ממון בישראל, ציבורי או פרטי, שתומך בסרטים באופן משמעותי, אינו תומך בסרטים הנעשים, מפותחים או מיועדים לאינטרנט.
לעומת זאת בקנדה, אוסטרליה, אנגליה, דנמרק, גרמניה וצרפת - דווקא כן תומכים בסרטים כאלו. חלקם לא מגיעים כלל לטלוויזיה, חלקם משודרים במקביל באינטרנט ובטלוויזיה. רוצים הוכחה? קראו את המאמר שכתבתי עם אודי בן אריה מאונ' תל אביב המופיע בהמשך לרשומה זו.
מקבלי ההחלטות בגופים אלה אינם מכירים
באינטרנט. הם אינם מכירים
את האינטרנט.
בתנאים כאלה ובהינתן שענף סרטי התעודה הוא מסובסד ברובו, קל מאוד לבוא ולומר שאין מודל כלכלי. ובכן, בוודאי שאין, כי קרנות לא תומכות בו... שהרי מודל כלכלי אינו רק מודל
רווחי. מודל כלכלי הוא האפשרות ליצור על ידי השגת מקורות מימון, בין אם הודות לתמיכה ציבורית או בגלל מכירה של המוצר לציבור.
נחזור לנציג הקרן, שהציג את עצמו כמי ש"ממש בעד האינטרנט" ואפילו מבין בו, זרק את הפצצה הנחרצת: "לאינטרנט עושים רק סרטים קצרים. אין סרטים ארוכים באינטרנט."
בשלב הזה איבדתי את הסבלנות שלי לחלוטין. העובדה שאנשים בצמתי החלטה בישראל אינם יודעים את מלאכתם אינה נדירה כלל. היא אפילו נפוצה מאוד במשרדי ממשלה. ועדיין, כשאתה פוגש את זה פנים אל פנים, בא לך לבכות.
קובי שלי, במאי
MacHEADS, איתו אני מעביר את סדנת
Doc.Dot.Com, מוכר את הסרט שלו באורכו המלא באינטרנט ואפילו מרוויח מזה. נציג הקרן כמובן לא שמע על המקרה, שקבל סיקור ב - BBC, CNN ועוד כמה ערוצים פופולריים (שיש להם גם אתרים גדולים). בישראל כתבו על הסיפור הפנומנלי ג'רוזלם פוסט, דה מרקר והארץ. אבל נציג הקרן לא מעודכן. הוא בוודאי גם לא שמע על קריסת ערוצי הטלוויזיה בישראל ועל הניסיון שלהם עצמם לכבוש מקום ונוכחות באינטרנט. אם כל כך לא היה לזה "מודל כלכלי," נענע לא היתה חוברת לערוץ 10, יס לא היתה חוברת לוואלה, רשת לא היתה חוברת ל - ynet וקשת לא היתה מקימה את מאקו.
יתר על כן,
נתונים טריים מ - eMarketer מדווחים כי למרות המיתון, ההוצאה לפרסומות בוידאו באינטרנט
עולה בצורה דרמטית.
ברבע הראשון של 2009, עלתה ההוצאה על פרסום בוידאו באינטרנט אצל 61.5% מהנשאלים ועלתה בשאר ערוצי השיווק באינטרנט באחוזים שאינה קטנים מ - 32. בהינתן שמדובר בתקופת מיתון, הכסף הזה חייב היה לבוא על חשבון משהו אחר ותרשו לי לנחש שחלק גדול מהמשהו האחר הוא הטלוויזיה.
אבל זה בסדר, נציגי קרנות לא קוראים את הכתוב באתר הזה. בניגוד אליכם יוצרים יקרים, משרתם מובטחת והם לא צריכים להתעדכן.
הביטוי "משחקים רציניים" ידוע זה מכבר בתחום והסימולציות. סטודנטים לרפואה מתרגלים עליו רפואת חירום. בצבא ובתחום התחבורה הוא מוכר (לטייסים, נהגי קטר וכדומה), אבל כל הדוגמאות שהובאו עד כה הן מהתחום הביצועי בו יש לתרגל פרוצדורות מוכרות ומהירות תגובה, עם טווח מצומצם למדי של שיקול דעת. אבל מסתבר שמשחקים רציניים קימים גם עבור תחומים שדורשים מחשבה אטרטגית יותר כמו ניהול, שם נפרשות בפני המתרגלים סיטואציות שוק ועליהם לקבל החלטה כמו אמיתית לגבי עסקאות. התוכנה מגיבה בהתאם לנתונים אמיתיים שהוזנו לה על ידי צוות תחקיר המשחק.
- בקנדה, המועצה הקנדית לקולנוע (Telefilm) תמכה בפרויקט Rouxbee למדיה חדשה ובפרויקט השאפתני ופורץ הדרך Open Source Cinema. בקנדה גם פועלת קרן בל (Bell Fund), לתמיכה בפרויקטים של מדיה חדשה מכל סוג (לא רק קולנועייים).