אורלי רביד הקימה את ה- “Film Collaborative” ארגון ללא מטרות רווח אשר מציע מגוון רחב של הפצה ושיווק של סרטים לאנשי קולנוע עצמאיים באינטרנט, רשתות סלולר, השוק המוסדי,טלוויזיה ב - VOD ועוד. אורלי עוזרת ומייעצת לאנשי קולנוע לסגור חוזים מול גופי התקשורת המובילים בארה"ב. בפסטיבל "סאנדנס" האחרון רביד הקימה ויזמה הפצת סרטים מהפסטיבל והקרנתם באינטרנט במקביל לפסטיבל. היא כותבת על נושאי הפצה ושיווק ומשתתפת מבוקשת בכנסים של קולנוע עצמאי בכל העולם.

אורלי בת לאב ישראלי ואם אמריקאית נולדה בבת ים ובגיל 4 עברה עם אמה לניו יורק. באוניברסיטה היא למדה ספרות, והחלה את דרכה בתעשיית הקולנוע כאשר התנדבה לעבוד בפסטיבלי סרטים. היא החלה לעבוד בחברת הפצה לסרטים זרים, שם קבלה הזדמנות ראשונה לפתוח מחלקה שמתמחה בהפצה של סרטים למה שהיה אז שוק הוידאו. היא הקימה את TFC כאשר חשה שעולם ההפצה סטה מדרכו, ושאפה להקים חברה שתעזור לאנשי קולנוע להשיג את מלוא הזכויות להם הם זכאים.

קובי שלי, עורך דוקמוביס באנגלית, ראיין את אורלי על הנעשה בעולם בתחום ההפצה העצמאי וכמו כן על הנעשה בשוק המקומי הישראלי וכיצד יוצרים מקומיים יכולים להפיץ עצמאית את סרטם בארץ ובחו”ל.

קובי שלי: מדוע חברת הפצה ללא מטרות רווח?

אורלי רביד: כאשר חשבתי על יצירת ארגון היה ברור לי כי זה חייב להיות מלכ"ר. בארה"ב זה מחייב אותנו לשקיפות מלאה, יש תיעוד של כל פעולה שאנו עושים, אנחנו לא יכולים להשקיע ולעשות רווח, ויש לנו דרישות להתמקד בחינוך. גם רצינו שזה יהיה מאוד ידידותי לקולנוען. הייתי אומרת שבעצם את מירב המאמצים אנו משקיעים בחיבור אנשי קולנוע לפלטפורמות הטובות או תחנות הטלוויזיה הטובות ביותר שקיימות עבור הסרטים שלהם, וכל זאת בלי לקחת זכויות. אנו כל הזמן מנסים לשמור על איזון בין חברה ללא מטרות רווח ומהצד השני אני רוצה להיות בעלת השפעה וכוח כדי לפתוח עוד דלתות להפצה לקולנוענים. אז בעצם אנו כל הזמן משחקים על האיזון הזה.

ק.ב: יותר ויותר יוצרים בישראל מפיקים סרטים בצורה עצמאית ולא מחכים לקרנות לתמיכה. מה ניתן לעשות על מנת להפיץ את הסרט שלהם?

ל.ר: בסופו של יום כאשר אנו מסתכלים על כל אפשרויות ההפצה שנפתחות עבורנו, צריך להבין שמדובר בחנויות, והיוצר צריך למכור את הסרט שלו. אז אם הסרט שלך ידוע והוא נמצא בiTunes (אתר מכירות הסרטים באינטרנט הגדולה בעולם) סביר להניח שהוא יצליח להגיע להרבה מאוד צופים. אם הסרט שלך פחות ידוע, הוא לא יגיע ליותר צופים דרך iTunes מאשר מהאתר שלך, וזו עובדה. כמובן שאם הסרט שלך צבר תודעה והוא מבוקש, אנשים ישמחו לראות אותו מהאתר שלך ולא מiTunes

אני יכולה לתת דוגמה ליוצר שעשה סרט שנקרא "Under our skin” הוא התעסק לראשונה במחלת הליים' שהיא מחלה שכיחה בצפון אמריקה, ספציפית בקונטיקט. הנושא מעולם לא טופל באמצעות סרט לפני כן, והוא הצליח להגיע לקהל גדול מאוד. היוצר מכר 25,000 עותקים בחודש מהאתר שלו.

צריך להבין שהסרט שלך אינו מוכר בעצמו, אלא אם כן יש שמות מאוד גדולים, והוא סרט פופולרי. אם הסרט שלך הוא סרט קטן, קרוב לוודאי שהוא יעניין קבוצה מסוימת של אנשים, ולא כמו שכולנו חולמים שהסרט שלנו יעניין את כל העולם. לכן אני מאמינה שיותר ויותר יוצרים צריכים להבין את הלקח שאנחנו עושים סרט על מנת שאנשים יצפו בו, אבל לשם כך יוצרים צריכים לעשות מאמץ להביא אותו לקהל. הם צריכים לערב את הקהילה שעשויה להתעניין בסרט שלהם, את אלה שממש אכפת להם מהסרט שלך. הדבר שיוצרים תמיד יכולים לעשות הוא לעשות את הסרט שלהם זמין לקהל.

ק.ש: מה את חושבת על מערכת חלונות ההפצה שמשתנה היום? האם אנחנו עדים לשינוי בשיטה הקיימת?

א.ר: ובכן זו השאלה וגם הדילמה הנפוצה ביותר, אני חווה את זה עכשיו עם סרט שהפקנו בשם"Revenge of the Electric Car” ואני חווה את זה הרבה עם סרטים בעלי פוטנציאל מסחרי שיכולים להצליח בשיטה הישנה' אבל יש להם גם פוטנציאל להתחבר באופן ישיר לקהל מחוץ לאולמות הקולנוע. ואני מאמינה ששיטת חלונות ההפצה צריכה להיות שיטה מותאמת לכל סרט בצורה ספציפית.

בסופו של יום, סרטים עושים את מירב הרווחים שלהם מעסקאות טלוויזיה לVOD. בכל שוק בעולם צריך להתבונן ולנתח מי הכוחות המובילים בשוק, האם יש אפשרות לעשות עסקה לא כובלת לכל כלי ההפצה, המסורתיים והמדיה החדשה? בדרך כלל התשובה היא לא.

יש גם את השאלה מה עושים עם פסטיבלים? האם מפיצים בו זמנית ב - VOD בזמן הפסטיבל? אני חייבת להודות שהניסיון שלי עם פסטיבל הסרטים "סאנדנס" היה מאכזב מאוד. ב"סאנדס" הצענו למכירה באינטרנט ו - VOD את הסרטים במקביל להקרנתם בפסטיבל. אך אני מאמינה שאם היו מציעים סרטים שעשו יותר באז תקשורתי ההצלחה הייתה בוודאי יותר גדולה. ואם הם היו מציעים את כל הסרטים של הפסטיבל, במקום לבלבל את הקהל עם מבחר סרטים קטן, הם היו נהנים מאוד מרווחיות. זה גם מאוד לא הוגן לשפוט מודל כזה לאחר שנה אחת של הרצה.

ב2010 "סאנדנס" השיקו השכרת סרטים עם YouTube, הם לא הרוויחו כסף, אבל הם גם לא הפסידו מאחר ואלה היו מה שנקרא "סרטים קטנים". למרות כל זאת, אני מאמינה גדולה במודל הזה של הפצה והגעה לקהל. מאז 2009 אני מדברת עם המנהלים של "סאנדנס" להפיץ ישירות את הסרטים שלהם באינטרנט ובVOD בטלוויזיה. אני יכולה להבין את החשש שלהם לאבד כסף, אבל אתה יודע מה? פסטיבל סרטים, כמו פסטיבל חיפה למשל, יכול רק להנות מהבאז שיווצר, ולהוסיף קהל שלעולם לא היה מגיע או משלם עבור הסרטים שמוקרנים שם. הסרטים האלה לא יאבדו קהל או כסף. ככל שאני חושבת על כך יותר, יש הגיון רב בהפצה כזאת בישראל, בארה"ב יש עדיין סיכון כלכלי, וצריך לנתח כל סרט לחוד.

ק.ש: האם לסרטים ישראלים יש סיכוי סביר להגיע להפצה מסיבית בארה"ב?

א.ר: מאוד קשה לסרטים זרים בשוק האמריקאי. סרטים עם תרגום זוכים לתפוצה יחסית נמוכה. סרט כמו "כלבת" למשל יגיע לקהל מסוים, אבל הוא לא יצליח לשבור את מחסום השפה הזרה.

ק.ש: שאלה שאותי באופן אישי מאוד מסקרנת , איך את מצליחה לאזן בין שמירה על זכויות של היוצרים לבין הישרדות כלכלית של TFC?

א.ר: אני כל כך שמחה שאתה שואל אותי את השאלה הזאת, בעצם אתה הראשון לשאול אותי את זה. עשיתי כל כך הרבה ראיונות, כנסים שזה מענין שאף אחד לא שאל אותי את זה.

יש לנו את הזכות לייצג את הזכויות של יוצרים, העסקאות נעשות בין הקונה לבעל הזכויות. זו הסיבה שאנו לא לוקחים זכויות, כי אנחנו לא צריכים אותן. אני עובדת עם יוצרים על בסיס הבנה וכבוד הדדי. אם הם לא מרוצים ממשהו הם יכולים לבטל את ההסכמים איתי.

אנחנו דואגים לייצג את היוצרים מול הפלטפורמות הדיגטליות וכמובן גם לתחנות הVOD והטלוויזיה בכל העולם, ויש לנו יכולת לעשות זאת בזכות השותפים שלנו, אנחנו לא מייצאים תכנים של יוצרים באופן עצמאי, לכן כמו שאמרתי, אנחנו גם לא צריכים לקחת זכויות. אנו לוקחים תשלום הרשמה עבור כל החוזים שאנחנו עושים.

יש לנו דילמה, מאחר ואני יודעת שאם נתחיל לעבוד ישירות מול חברות ההפצה, נוכל לבוא מעמדה של כוח עבור היוצרים שלנו. לכן אני צריכה להחליט, האם אני ממשיכה לעבוד מול שותפים, או האם אני עושה עסקאות בצורה ישירה.

ק.ש: איך את רואה את עתיד התעשייה?

א.ר: לקולנוענים יש היום הרבה יותר הזדמנויות מאשר היה להם בעבר. את ההתקדמות הטכנולוגית אף אחד לא יכול לעצור. העידן הדיגיטלי הוא כאן כדי להישאר, זה בטוח. השאלה המרכזית היא איך ישתלבו האינטרנט והטלוויזיה? איזו קטגוריה דיגיטלית תנצח? האםVOD בכבלים? האם זה יהיה השכרות? לדעתי העתיד נמצא ברישום משתמשים ומנויים. שיטות DIY (עשה זאת בעצמך) רק ילכו ויגדלו. לקהל הצרכנים יש היום יותר אפשרויות לצפייה, ולכן מצטרפים יותר אנשי קולנוע ויותר סרטים נעשים. בעצם הנטל על היוצר נעשה יותר גדול, הוא צריך להתחרות עם כמות עצומה של סרטים, וזה לעולם לא ישתנה, אם כבר זה רק יהיה יותר גרוע. מי שעושה את הכסף הגדול הם האגרגטורים, האם זו תהיה אפל, אמאזון, גוגל, או נטפליקס שיצאו מהעידן הדיגיטלי שידם על העליונה? אני מהמרת נגד נטפליקס, הם עושים מהלך התרחבות מוגזם וזה עלול לפגוע בהם. מצד שני, יכול להיות שאני סתם ממורמרת כי מכרתי את המניה שלהם יותר מדי מוקדם.

אורלי רביד גם עזרה להוציא ספר שמופץ בחינם בשם "Selling Your Film Without Selling Your Soul" שמרכז ראיונות עם מספר גדול של יוצרים שהפיצו עצמאית את הסרטים שלהם. הספר מכסה את כל שלבי עשיית הסרט, מתחילת הפקה, עד להפצה של הסרט וחושף מידע מעניין כיצד תעשיית הסרטים העצמאית עובדת היום בעידן הדיגיטלי. חומר קריאה מומלץ, ניתן להוריד את הספר מהאתר.