קורי דוקטורוב טוען שאנחנו גונבים תוכן כי אין לנו תחליפים ראויים.
"אנחנו"? דבר בשם עצמך ! כן, אנחנו. כולנו. אותו דוקטורוב, שמייד אספר עליו, אמר שהיחס לפיראטיות מקביל ליחס לאוננות בימי הביניים: כולם עושים זאת, אבל איש אינו מעז להודות בכך.
"גונבים"? למה לדעתך פיראטיות היא גניבה? - כי היא כזו, נקודה.

אבל מאחורי ההנחה שאנשים צורכים תוכן פיראטי כי אין להם תחליפים ראויים עומדת הנחה אופטימית לגבי טבע האדם.
מי ששמע אותי בהרצאה או שנתפס בלי יכולת לברוח מנאום נלהב שלי במה שהיה אמור להיות סמול טוק בלתי מחייב, יודע שאני טוען זאת כבר זמן רב, אבל עכשיו בא דוקטורוב, מומחה בינלאומי לתחום ומוכיח זאת באותות ובמופתים.
דוקטורוב השתתף בסרט תיעודי שנעשה על רמיקס, על הזכות לבצע רמיקס ליצירות מוסיקליות ועל הערך האמנותי של רמיקס. הסרט, שנקרא בעברית החופש למקסס, שודר גם ביס-דוקו.
את הסרט, בבימויו של ברט גיילור, תוכלו להוריד באיזה מחיר שתרצו כאן.

במאמר שכתב בגרדיאן ושתורגם לעברית כאן טוען דוקטורוב כי רוב הסרטים מגיעים מאוחר מדי לחנויות האונליין, שם הם עולים כסף רב מדי וחווית הקנייה שלהם מסורבלת ובלתי מהנה.
ומאחר שאנשים רוצים לראות את הסרט מייד עם צאתו ולא רוצים ללכת לקולנוע + העובדה שהוא עולה יותר מדי, הם פונים לפתרון הפיראטי.
אבל אם רק היתה להם אפשרות, היו רוכשים אותו תמורת סכום סביר. כלומר, זו ההנחה, שכן היא לא נבדקה עדיין בפועל בתחום הסרטים.
היא כן נבדקה בתחום המוסיקה, שם אנשים רבים רוכשים שירים כחוק.
מדהים לגלות שוב ושוב איך עולם הסרטים מפגר אחרי תחום המוסיקה באופן עקבי, של בערך עשר שנים:
חובבי המוסיקה התרעמו על שמכריחים אותם לקנות תקליט שלם כאשר הם אוהבים שיר אחד בלבד. הם גם רתחו על המחירים המוגזמים בעיניהם של הדיסקים.
האפשרות לקנות שיר בודד בכמה עשרות סנטים בלי לשלם על אריזה הוותה את המהפכה שאפשרה ומאפשרת עד היום למוסיקאים להרוויח מבלי שחברות התקליטים ירוויחו על גבן.

צריכים אם כן להתקיים מספר תנאים כדי להצליח לשכנע אנשים לרכוש תוכן דיגיטלי באינטרנט:

• חווית הקניה צריכה להיות נעימה.
• המחיר צריך להיות נמוך מספיק כדי לא לחשוב פעמיים.
• הסרט צריך להיות זמין.
• טבע האדם אינו חושב שקנייה היא רעיון כל כך גרוע.

אני תקווה שאנחנו ב - filmDIY עומדים בכל שלושת הפרמטרים הראשונים.
לגבי טבע האדם, הכדור עובר אליכם.