|
שבת, 28 ינואר 2012 15:52 |
ראיון עם הילה מדליה
הילה מדליה מיישמת כיוצרת ומפיקת דוקומנטרי את השילוב המענין שבין ישראל וארצות הברית. יש הבדלים רבים בין יוצרים עצמאים ישראלים ואמריקאים בתחום סרטי התעודה. לא אתיחס כאן להבדלים בסגנון הסרטים, זה כבר נושא לפוסט אחר, אלא לגישה כלפי השיווק וההפצה.
בעוד הישראלים מסתמכים בעיקר על מנגנון קרנות הקולנוע ומכרזי הערוצים, היוצרים האמריקאים לוקחים סיכון ומתייחסים לסרט כאל השקעה כלכלית לכל דבר. יש לכך שתי סיבות: הראשונה היא שאין כמעט קרנות שניתן להסתמך עליהן ומכרזי ערוצים כמעט ולא קיימים. הסיבה השנייה היא שבארה"ב, היכולת לייצר הכנסה מסרט היא ריאלית (אם כי כרוכה בסיכון כמובן): גודלה של המדינה וקיומו של שוק אקדמי גדול שמוכן לשלם, הקרנות בבתי קולנוע שניתן לארגן לבד באלפי אולמות ועוד - כל אלה הופכים את הסיכון למחושב.
ההבדלים האלה גורמים לישראלים כמעט ולא לעסוק בשיווק, פרט למאמץ להרשים את הלקטורים, השמור לשלבי הכנת ההצעה. את הפנייה לציבור הרחב הישראלים משאירים כמעט תמיד למפיצים. האחרונים, לפחות בישראל, עסוקים בטיפוח יחסים עם תחנות טלויזיה וכך נשאר הקשר עם הציבור הרחב מיותם.
היוצרים האמריקאים לעומתם, עסוקים כבר משלב בניית ההצעה בקשר עם הקהל, באיתור קבוצות שהסרט עשוי לענין אותן, בדיווחים על שלבי ההפקה, בכתיבת בלוג על הסרט, בהעלאת חמרי גלם ויומן הפקה מצולם ועוד ועוד.
הילה כאמור, חיה בשני העוולמות, כמי שחיה ופועלת בשתי המדינות במקביל.
להילה יש שלושה סרטים ב - filmDIY. סרטה למות בירושלים היה מועמד לשלושה פרסי אמי והיא זכתה בפרסים רבים נוספים. את הפרופיל המלא שלה תוכלו לראות ב - filmDIY וזהו הקישור לחברת ההפקה אותה היא מנהלת עם נטע צוובנר-זייברט.
את הראיו ערך קובי שלי, שותף-מיסד של filmDIY, עורך אתר DocMovies ובעצמו במאי של הסרט המצליח MacHEADS .
|
|
לקריאת הראיון המלא
|
|
|
ראשון, 11 דצמבר 2011 21:39 |
הראשונה היתה יו טיוב, שהכריזה על הפקת תוכן מקור לרשת. בפוסט מוקדם יותר טענתי כי לא ירחק היום ויו טיוב תקים קרן לתמיכה בקולנוע עצמאי, כזה שמוקרן אצלנו ב פילמדי.  והנה מסתבר שגם מיקרוסופט מחפשת מנהל תוכן מקור. רוצים להגיש מועמדות? במיקרוסופט עשו אחד ועוד אחד: יש להם את פלטפורמת המשחקים XBox 360 שמשמשת גם לצפייה בסרטים ועל פי נתונים בארה"ב, קונסולות וסטרימרים הופכים להיות יותר ויותר פופולריים כשמדובר בצריכת תוכן קולנועי מהאינטרנט, בגלל החיבור הקל (פיזית) שהם מציעים לטלויזיה המסורתית. שתי פלטפורמות שידור והפצה אחרות כבר עשו את הצעד ונכנסו בזהירות להפקות המקור: נטפליקס והולו. האחרונה נמצאת אמנם בבעלות גופים טלויזיוניים, אבל נחשבת לגוף עצמאי. ההחלטה להפיק תוכן מקור היא הצהרת העצמאות של מה שהיה עד עכשיו אתר שהוקם מחוסר ברירה על ידי ענקי הטלויזיה, שהבינו שאם הם לא שם, הפיראטים יחגגו לבד. ובכן - לא עוד: להולו יש חיים משלו והוא כבר לא קיים מחוסר ברירה. הדיבורים על התמזגות העולמות והפיכתה של הטלוזייה לפשוט עוד כלי, רק אחד מרבים, הולכת ומתקרבת. בתור מי שמאמינים כי האינטרנט הוא הכלי היחידי שנותן הזדמנות ליוצרי נישה, אין שמחים מאיתנו על ההתגשמות של החזון הזה, שנראה נלעג אך לפני שנתיים שלוש. לקריאת מקור הידיעה
|
|
שישי, 04 נובמבר 2011 10:18 |
|
אין עדיין קרן לתמיכה בהפקות מקור ביו טיוב, אבל לפי המסתמן, תהיה כזאת תוך שלוש עד חמש שנים.
יו טיוב נכנסת לתחום הפקות המקור. כבר נכתב ונאמר על הנושא הזה בכלי התקשורת הגדולים ביותר ואנו ננסה להתייחס לנושא מנקודת המבט של הקולנוע העצמאי.
ראשית, מה קרה?
יו טיוב היתה החלוצה או בין החלוצות להציג תוכן גולשים (UGC) באינטרנט, מה שהפך למגפה כלל עולמית. אבל יו טיוב היתה הראשונה או בין הראשונות והפכה למלכה הבלתי מעורערת, למרות שהיום אפשר במאמץ מאוד להקים אתר תואם יו טיוב (פחות או יותר) מבחינה טכנולוגית. הטלויזיה המשיכה להסתכל על יו טיוב מלמעלה: ביו טיוב אין סלקציה פרט לתיוג הגולשים (דיווח על תוכן פוגעני) ולדירוג גבוה בו לא היתה משמעות כלכלית מבחינת מפרסמים. המוסכמה בין המפרסמים היתה שלפרסומות שלהם יהיה ערך אם הן יוצמדו לתוכן בעל ערך הפקתי (Production Value). שימו לב, לא מדובר בערך במשמעות האמנותית שלו (כזו שחשובה ליוצרים עצמאים), אלא למקצוענות בצילום, עריכה, תסריט ומשחק. לכן, לסרט בו נראה חתול רץ על קלידי פסנתר ומנגן עליהם או לתוצאה של הכנסת סוכריות מנטוס לכוס קוה קולה לא היה ערך רב עבור מפרסמים. האם הם צדקו? לא בטוח, אבל מאחר שמעולם לא ניסו אחרת, המשיכה המוסכמה להחזיק. כסוציולוג כורסה אני מעז להמר שהעובדה שמנהלי השיווק, המפרסמים והפרסומאים, למרות היותם בשני צידי המתרס בשוק, חונכו באותם בתי ספר למנהל עסקים ולכן הם חושבים בעצם אותו דבר, היא מה שסייע למוסכמה הזו (בדבר חוסר האפקטיביות של פרסומת המשולבת בתוכן וידאו לא מקצועי) להכות שורש.
ואז בא הולו
והוכיח שאפשר לגבות ממפרסמים כסף אמיתי באתר אינטרנט. דא עקא, הולו הוא אתר של ענקי טלוזיה וסרטים (MSNBC, דיסני ועוד), כך שלמעשה הפך להיות השלוחה האינטרנטית של ענקים אלה. כלומר - מבחינת התוכן, זו עדיין "הטלויזיה" מול "האינטרנט."
ובכל זאת, נפל דבר.
האבולוציה של יו טיוב
יו טיוב מנסה כבר זמן רב להפוך לאלטרנטיבה עבור הטלויזיה. היא נקנתה כזכור על ידי גוגל בעסקה מרעישה של מליארד וחצי דולר ומאז היא מפסידה בהתמדה (לפחות מישהו עקבי בשוק המטורף הזה). אלא שלגוגל יש כיסים עמוקים ותכניות ארוכות טווח. היא מפריחה בלוני ניסוי ובתור מי שעוקב אחריהם, אני יכול להעיד שכאשר ניסוי נכשל, הם מעלימים את עקבותיו כמו שרק חברה השולטת בתחום החיפוש יכולה לעשות (קצת מזכיר את הערכים המחוקים באנציקלופדיה הסובייטית...). היא הכריזה על תכנית שותפים בה תחלוק את ההכנסות מפרסומות עם יוצרי תוכן נבחרים ואז העלימה אותה בדממה. לאחרונה חזרה עם תכנית monetization חדשה והיא פותחת אותה לפני יוצרים רבים יותר, בתנאי שיצהירו על כך שזכויות היוצרים שייכות להם. בתחום החוויה הטלויזיונית, יו טיוב השיקה את Lean back. זהו הביטוי המקובל עבור החוויה של הצפיה בטלוויזיה, המאופיינת בהישענות נוחה לאחור. מצב lean back ביו טיוב הוא מצב של מסך מלא בו הדפדוף בין הסרטונים נעשה על מקשי החצים ולא הקלדות או הקלקות, כדי לדמות את השלט הטלויזיוני העצל (אגב, וימאו השיקו במקביל את Couch mode). ועכשיו בא הביג באנג: הפקות מקור. בשלב הראשון, יו טיוב לוקחת תוכן שממילא קיים אצלה והופכת אותו לערוצים מובלטים. בשלב השני, היא משקיעה בהפקות מקור (5 מליון דולר לעת עתה) ומבטיחה תדירות קבועה של תכניות מסוימות. תדירות קבועה, המכונה בטלויזיה רצועה או slot, היא אבן היסוד של משיכת צופים והיא גם דבר שיכול להצדיק גביית סכומים גבוהים יותר ממפרסמים. ולמה התחלתי את הפוסט הזה בנבואה על קרן הסרטים של יו-טיוב? ראשית, כי ייתכן מאוד כי מתישהו הרגולציה תגיע אליהם, עם כל הסיבוכיות שבאכיפה של דבר כזה על אתר אינטרנט (נראה את הרגולטור אוכף השקעה בהפקות מקור על מגה-וידאו. קראו כאן עוד על אתרי סרטים פיראטיים והמלחמה בהם). שנית - וזה המניע המשמעותי יותר, ייתכן מאוד כי יו טיוב תעשה זאת כצעד של יוקרה ודימוי, על מנת להיראות כמסייעת לאמנות. |
|
|
|
|
שבת, 26 נובמבר 2011 23:30 |
קורי דוקטורוב טוען שאנחנו גונבים תוכן כי אין לנו תחליפים ראויים. "אנחנו"? דבר בשם עצמך ! כן, אנחנו. כולנו. אותו דוקטורוב, שמייד אספר עליו, אמר שהיחס לפיראטיות מקביל ליחס לאוננות בימי הביניים: כולם עושים זאת, אבל איש אינו מעז להודות בכך. "גונבים"? למה לדעתך פיראטיות היא גניבה? - כי היא כזו, נקודה. אבל מאחורי ההנחה שאנשים צורכים תוכן פיראטי כי אין להם תחליפים ראויים עומדת הנחה אופטימית לגבי טבע האדם. מי ששמע אותי בהרצאה או שנתפס בלי יכולת לברוח מנאום נלהב שלי במה שהיה אמור להיות סמול טוק בלתי מחייב, יודע שאני טוען זאת כבר זמן רב, אבל עכשיו בא דוקטורוב, מומחה בינלאומי לתחום ומוכיח זאת באותות ובמופתים. דוקטורוב השתתף בסרט תיעודי שנעשה על רמיקס, על הזכות לבצע רמיקס ליצירות מוסיקליות ועל הערך האמנותי של רמיקס. הסרט, שנקרא בעברית החופש למקסס, שודר גם ביס-דוקו. את הסרט, בבימויו של ברט גיילור, תוכלו להוריד באיזה מחיר שתרצו כאן. במאמר ש כתב בגרדיאן ושתורגם לעברית כאן טוען דוקטורוב כי רוב הסרטים מגיעים מאוחר מדי לחנויות האונליין, שם הם עולים כסף רב מדי וחווית הקנייה שלהם מסורבלת ובלתי מהנה. ומאחר שאנשים רוצים לראות את הסרט מייד עם צאתו ולא רוצים ללכת לקולנוע + העובדה שהוא עולה יותר מדי, הם פונים לפתרון הפיראטי. אבל אם רק היתה להם אפשרות, היו רוכשים אותו תמורת סכום סביר. כלומר, זו ההנחה, שכן היא לא נבדקה עדיין בפועל בתחום הסרטים. היא כן נבדקה בתחום המוסיקה, שם אנשים רבים רוכשים שירים כחוק. מדהים לגלות שוב ושוב איך עולם הסרטים מפגר אחרי תחום המוסיקה באופן עקבי, של בערך עשר שנים: חובבי המוסיקה התרעמו על שמכריחים אותם לקנות תקליט שלם כאשר הם אוהבים שיר אחד בלבד. הם גם רתחו על המחירים המוגזמים בעיניהם של הדיסקים. האפשרות לקנות שיר בודד בכמה עשרות סנטים בלי לשלם על אריזה הוותה את המהפכה שאפשרה ומאפשרת עד היום למוסיקאים להרוויח מבלי שחברות התקליטים ירוויחו על גבן. צריכים אם כן להתקיים מספר תנאים כדי להצליח לשכנע אנשים לרכוש תוכן דיגיטלי באינטרנט:
- חווית הקניה צריכה להיות נעימה.
- המחיר צריך להיות נמוך מספיק כדי לא לחשוב פעמיים.
- הסרט צריך להיות זמין.
- טבע האדם אינו חושב שקנייה היא רעיון כל כך גרוע.
אני תקווה שאנחנו ב - filmDIY עומדים בכל שלושת הפרמטרים הראשונים.
לגבי טבע האדם, הכדור עובר אליכם.
|
 |
|
|
רביעי, 18 מרץ 2009 17:54 |
סרטים לא נועדו רק לצפיה פסיבית. הם אמנם עשו זאת במשך מאה השנים האחרונות, אבל השינוי המדורג מגיע והוא נראה מרתק מאי פעם.  אני רוצה לספר כאן על שימוש במפת גוגל כדי ליצור רובד נוסף בסרט תיעודי. לא מדובר על תחליף הסרט המסורתי, אלא על העשרה שלו, על הכנסת הומור, מתן אורינטציה וכמובן הוספת מרכיב אינטרקטיבי - מילה שכבר אי אפשר בלעדיה.
|
|
המשך...
|
|
|
|
|
<< התחל < הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 הבא > End >>
|
|
JPAGE_CURRENT_OF_TOTAL |
|
DocMovies: Crowdsourcing: GE Backs Documentary Film Challenge Focused on Ideas and Innovators $100,000 cash prize http://t.co/uqQvPlV9