סרטים לא נועדו רק לצפיה פסיבית. הם אמנם עשו זאת במשך מאה השנים האחרונות, אבל השינוי המדורג מגיע והוא נראה מרתק מאי פעם.
אני רוצה לספר כאן על שימוש במפת גוגל כדי ליצור רובד נוסף בסרט תיעודי.
לא מדובר על תחליף הסרט המסורתי, אלא על העשרה שלו, על הכנסת הומור, מתן אורינטציה וכמובן הוספת מרכיב אינטרקטיבי - מילה שכבר אי אפשר בלעדיה.

רקע

הכל החל בזה שהחלטתי ליצור סרט תיעודי חדש ולא להגיש אותו לשום גוף משדר או קרן. זאת אומרת, אגיש אותו אולי בהמשך, אבל כל התכנון שלו התבסס על האינטרנט כמדיום לפיתוח והצגה.
נקודת המוצא הזו הכריחה אותי לחשוב הלכה למעשה "מחוץ לקופסה," תרתי משמע (טלוויזיה=קופסה וגם ראש למי שלא הבין).
כבר מיום הצילומים הראשון יצרתי לסרט אתר משלו, טוויטר, עמוד וידאו בפורטל, בלוג הפקה ופורום.
כל המרכיבים הנ"ל מתכתבים ביניהם ומפנים זה לזה: שיחות בפורום מורחבות לרשומות בבלוג ונותנות השראה לצילומים. קטעי צילומים מהווים טריגר לדיון בפורום ולסיפור מאחורי הקלעים בבלוג. מעל לכל - דמויות אליהן הגעתי בזכות כל אלה הופכות להיות המצולמות של מחר.

הוכרחתי לעבור על לאו מפורש של דוקומנטריסטים והוא לא להעלות חומרים לאינטרנט (ולא רק טריילר) והעבודה על עדכון תוכן מכל הסוגים, מתן תשובות לשאלות וברכת ברוך הבא לכל משתתף חדש הפכה למטלה יום יומית.
בסיכום ביניים אוכל לומר שמדובר בחוויה מדהימה.
ואז עלה רעיון המפה.

מפת גוגל

לגוגל יש כמות עצומה של כלים חינמיים רבי עוצמה. המפה היא אחד מהם. בגוגל היא לא משמשת רק להתמצאות אלא גם לשתילת מידע פרטי עשיר אודות מקומות. מאחר שהסרט עוסק בזוגיות של חילונים ודתיים ומאחר שאני חי בזוגיות כזו, יצרתי מפה שקראתי לה "מפת הזוגיות הדתית חילונית שלי" ובכותרת המשנה כתבתי תיאור כרונולוגי, גיאוגרפי וחושפני של מסלול התהוות הזוגיות הדתית חילונית של יעל ושלי.

על המפה מיקמתי סיכות וירטואליות אותן נעצתי בנקודות מפתח בהיסטוריה של יחסינו: כאן הכרנו, כאן היא זרקה אותי בפעם הראשונה, כאן בפעם השניה וכן הלאה. בצד המפה מופיע מקרא עבור כל סיכה כזו, עם הכותרת שנתתי לה ותחילת הטקסט.
הקלקה על הסיכה מביאה אתכם למקום הגיאוגרפי (למשל, ספסל בגן סאקר), שם תמצאו את הטקטס המלא יחד עם תמונה או קישור לקטע וידאו. השתדלתי לכתוב טקסטים קצרים ובאופן כללי לא לעייף את הצופה ביותר מדי סיכות.
סדר הסיכות נקבע על ידי, אבל אתם יכולים לקפוץ ולעבור על פי איזה סדר שנראה לכם וגם לחזור למה שכבר ראיתם.
כרגע אין הפניות לקטעי וידאו אבל ברגע שיהיו, תוכלו לעבור לצפיה בוידאו שקשור למקום ואחר כך לחזור למפה ולהמשיך בשיטוט בין הסיכות.

אם יש לכם מה להגיד, אתם יכולים לכתוב תגובה למפה (רק צריך להיות לכם חשבון בגוגל, כלומר ג`י מייל) ואם תרצו, אוכל להפוך כל מי שמעונין/ת לשותפי עריכה ותוכלו להוסיף סיכות משלכם.
כמובן שתוכלו ליצור מפות משלכם ולהזמין אחרים כשותפים או צופים.
באופן כזה, המפה הופכת מאביזר התמצאות בעל מטרה פונקציונלית לכלי סיפורי של ממש, בו לצופה יש שליטה על מהלך וקצב הסיפור, אם רק תרצה בכך. אם לא, היא תוכל לעקוב אחרי הסיכות בסדר שקבעתי.

לימדו אותנו בבית ספר לקולנוע על בניה או שבירת רצף הזמן והמקום כחלק מאלמנט הסיפור. עם מפת גוגל, המונח "מקום" מקבל משמעות נוספת. אם תבחנו את המפה, תראו שהצמדתי למונח המקום גם אירועים אד-הוק. נניח, כתבתי שבמהלך החיזור כתבתי ליעל מעל שלוש מאות מכתבים. איפה ממקמים דבר כזה על המפה? בחרתי לנעוץ את הסיכה על בית הדואר המרכזי. השאלה איזו תמונה או וידאו לצרף לזה היא יותר אסוציאטיבית. לא פעם יש לתמונה או לקישור לוידאו שתבחרו גם הקשר של פאנץ' ליין (אה, דווקא בוידאו הזה הוא בחר! והנה לכם רובד נוסף לאמירה).

תחום סרטי תעודה הוא תחום שמרני יחסית. אני לא מדבר על טכנולוגיה (תוכנות עריכה, מצלמות ומיקרופונים), אלא על הדרך שבה מספרים את הסיפור. דרך זו לא השתנתה שנים ארוכות והיא כוללת בתוכה סרט בעל אורך שנקבע מראש, שלא נחשף לציבור לפני שהסתיים, שהוא סגור מבחינת התוכן שלו (המונח "עותק סופי" הוא כמעט מקודש וכאשר תחנת שידור מתנה רכישה של סרט בקיצורו, במאים מעדיפים לפעמים לוותר על העיסקה). הצפיה היא פסיבית והפסקה או קיטוע שלה הם מבחינת יוצרת הסרט כשלון בהעברת המסר הקולנועי.
מה ששובר את המתכון הקבוע הזה הוא מה שמכונה סרט לא-לינארי, כלומר סרט המחולק לסצנות בו הצופה יכולה לבחור מה תהיה הסצנה הבאה בה תצפה. תחום זה הינו בעייתי למדי והטענה הנפוצה ביותר שמושמעת נגדו היא ש"אין לי כוח להיות במאי," שכן בחירת הסצנות הופכת אתכם לבמאים ועורכים בכוח, בעוד אתם רוצים להתענג על התגלית של הסצנה הבאה שמישהו רקח עבורכם. המפה מאפשרת לכם כצופים לחוות את הסיפור בסדר שהבמאי (עורך המפה) קבע. אם תרצו, תוכלו לדלג. כמו כן, בידכם האפשרות להתעכב על הוידאו שמוצע לכם בכל סיכה או רק לקרוא את הטקסט ולהמשיך הלאה.

השימושים של המפה יכולים להיות רחבים יותר מאשר לספר את הסיפור דרך גיאוגרפיה: אפשר גם להצביע על מקומות מגורים של מצולמים, אתרים של אירועים הקשורים לסרט ואחר כך גם לסמן את הפסטיבלים בהם הסרט השתתף וכן הלאה. ניתן גם ליצור מספר רב של מפות עבור אותו סרט ולהפנות אליהן בכל פעם על פי הענין. אם למשל הסרט עוסק באנטישמיות, אחת המפות יכולה להפנות למקומות בהם התרחשו אירועים אנטישמיים בזמן האחרון ובזה היא גם הופכת לכלי תחקירי אקטואלי, ההופך את הסרט לרלבנטי גם אחרי שהפקתו הסתימה.

בשלב ראשון בחרתי להראות את המפה למצולמים בסרט, לחברים ולכמות קטנה של עמיתים למקצוע.
ואז קרה דבר מענין: החברים והמצולמים, שאינם קשורים לתחום הקולנוע, לא רק אהבו יותר את המפה יחסית לבעלי המקצוע, אלא גם הבינו את העקרון שבה מהר יותר. מחבריי למקצוע שמעתי כל הזמן "טוב, אז מתי הסרט?" מבחינתם, כל השאר הוא רעש רקע או קידום מכירות וגיוס משאבים.
הנסיונות שלי להסביר שהסרט קורה בכל פעם שמישהו מוסיף תגובה לפורום או לבלוג ובכל פעם שמישהו צופה בקטע וידאו, נתקל בחיוך מלא חמלה.
ברור שבסופו של דבר גם אני שואף לסרט ארוך באורך מלא, אבל אני לא רואה בו כרגע את פיסגת היצירה או את הדבר שבשבילו חכיתי במשך כל התהליך.

---

הערה לא קשורה אבל חשובה: לסיכות מוצמדות תמונות, חלקן לקוחות מהאינטרנט. איך עשיתי את זה? נכנסתי לפליקר ובחרתי בחיפוש המתקדם רק תמונות משוחררות או משוחררות חלקית מזכויות (Creative Commons). גם תמונות מעולות, גם לא עברתם על החוק. תחשבו על זה.