אחד הדברים אליהם שמתי לב הוא תחושות הבלבול וההצפה התוקפות אנשי קולנוע וטולוויזיה כאשר הם שומעים את צמד המלים "מדיה חדשה". אחרי הנאומים על חשיבותה והיותה מסמלת את העתיד, נוצר חלל הנוגע לשאלת ה"איך", שבגללו בין השאר יצרתי את מדור המדיה החדשה באתר דוק מוביס.

הדברים הנכתבים כאן מבוססים על מה שאני עובר תוך כדי העברת קורס המדיה חדשה וקולנוע במכללת ספיר. במידה רבה, הסטונדטים בספיר מהווים את אבן הבוחן לדברים שאינם ברורים כל צרכם.

אחרי שהראיתי דוגמאות וניסחתי מאפיינים במשך שלושה שיעורים רצופים (כלומר, כמעט חמש שעות), עדיין השתררה שתיקה מביכה כאשר סטודנטים התבקשו להציג פרויקט משם עצמם, אפילו רק כתכנית עתידית.

קשה היה לסטודנטים, שבאו למכללה כדי ללמוד קולנוע, להשתחחר מהגישה על פיה הם יוצרים אך ורק תוכן תמונתי (ואודיטורי, אבל מבחינתם הוא תמיד רק מלווה). השימוש בטקסט מבחינתם הוא שלב הכרחי ולא תמיד נעים בו משתמשים רק כדי להציג את הפרויקט או לתכנן אותו (דרך סינופסיס ותסריט) ובוודאי שאינו חלק מהיצירה.

תמונות? אה כן, זה מה שעושים בשביל היח"צנות. זה בטח לא חלק מהיצירה.

ואז באתי ושברתי את האמונות האלו אחת אחת.

כי פרויקט מדיה חדשה בתחום הקולנוע הוא לא סרט באינטרנט. בשביל לשים סרט באינטרנט צריך רק לקודד אותו בפורמט אינטרנטי, שלב טכני שניתן לבצע אותו בקלות אחרי שמבצעים את ההוראות שטרחתי לנסח במסמך הדרכה מתאים.

פרויקט מדיה חדשה בתחום הקולנוע הוא פרויקט שהסרט מהווה חלק ממנו ושיש בו ריבוי מדיה (וידאו, תמונות, טקסט, אודיו) ושרק השילוב ביניהם יוצר את התמונה (תרתי משמע) הכוללת.

"חוץ מזה," אמרתי להם, "תתחילו להעלות כבר קטעים לאתר הקורס. אל תחכו רגע."
זו היתה עוד שבירה של המוסכמה עליה הם מחונכים כיום, על פיה יצירה מוצגת לציבור רק אחרי שעבדנו עליה במחשכים חודשים ארוכים, שייפנו, ליטשנו, ליטפנו, הראינו לקומץ צופים כדי לקבל ביקורת, שוב שיפרנו ובסוף יצרנו "מסטר." מסטר הוא כמובן דבר שלא נוגעים בו יותר, לכן המדבקות שלו הן בצבע אדום מזהיר.

לעומת זאת, פרויקט מדיה חדשה מתחיל ברגע שהוא נהגה. הקרביים שלו נחשפים לציבור כי תהליך היצירה הוא חלק מהיצירה.
ולמה זה?
ראשית, משום שלעולם לא יהיה לו "מסטר", בגלל טבעו הדימני של האינטרנט ושנית - בגלל שאנחנו רוצים לגבש קהילה של נאמנים ומשוגעים לדבר, קהילה של fans, שאחר כך יהוו את השגרירים ואנשי השיווק הטבעיים של היצירה שלנו ויספרו עליה לעולם. אפשר עוד לקרוא על נושא ה - fans במאמר מצויין של הבלוגר קווין קלי.

"טוב", אמרו הסטודנטים שלי, "אנחנו רוצים להפוך את הסרט שלנו משנה א' לפרויקט מדיה חדשה, איך עושים את זה?"
רובם חשבו שמכיוון שדיברתי על הרגלי צפיה של מסכים קטנים וזמנים קצרים, שכל שעליהם לעשות הוא לקצר את הסרט וזה הכל. אחרים חשבו להפוך סרט אחד ארוך לאוסף של סרטים קצרים.
אז זה נכון שהאינטרנט מורגל בתכנים קצרים ובחלוקה של מסרים ארוכים לסדרה של קצרים, אבל זה אינו המאפיין היחידי ובטח שאינו מספיק. הכל מתחיל למעשה מהחלטה על הנושא, שאינו חייב להיות אגב "הסרט שלי". הנושא יכול להיות הנושא שהסרט עוסק בו או היבט מסויים ממנו. אם לדוגמה עשיתם דרמה שעוסקת במשפחה שחווה קשיי קליטה בארץ חדשה, פרויקט המדיה החדשה שלכם יכול לעסוק בהגירה כנושא וקטעים מהסרט יכולים לשמש בו כטריגר לדיון רחב יותר בנושא התחלת חיים חדשים, געגועים, עזיבת נופי ושפת ילדות, התמודדות עם אפליה ושינאת זרים ועוד. זה גם פותח אפיק רחב הרבה יותר מסתם יצירת "אתר לסרט." מה שמביא אותנו לסעיף הבא:

היה גם מי ששאל מה ההבדל בין זה לבין אתרי סרטים (דרמות בעיקר), שיש להם פורום של דיוני הצופים, מדור טריילרים, מדור מאחורי הקלעים (making of), קרדיטים , מועדי הקרנות וכו...
ההחלטה על הנושא הופכת כאמור את פרויקט המדיה החדשה למשהו שהוא יותר מאשר אתר לסרט ויכולה להיות גם כלי לשינוי חברתי דרך הנעת אנשים המבקרים באתר לפעולה על ידי ארגונם כקהילה וירטואלית, היכולה להיות מתורגמת לקהילה פיזית.

הענין ממשיך אחר כך לאיתור אותו קהל והגעה אפקטיבית אליו תוך יצירתו לאוהד, אבל על כך בהמשך.
סיכמתי בינתיים את השלבים בסוג של מתכון, שאפשר לתלות במגנט על המקרר (אבל רק אם הוא מחובר לאינטרנט ויש לו מסך, בקיצור - אם הוא מחשב).

שלבים בבניית פרויקט מדיה חדשה בתחום הקולנוע

------------------------------------------------------------------------

1. החלטה על נושא
נושא (או תמה) אינו חייב להיות נושא הסרט עצמו, שכן הסרט כבר אינו בהכרח מרכז הסיפור או שהסרט הופך להיות כלי באמצעותו מגיעים אל הנושא.

2. גיבוש הדרך לספר את הסיפור ולהעביר את המסר בדרכיםן מקוטעות ולא לינאריות.
בין אם מדובר באוסף של סרטונים או בשילוב של כמה סוגי מדיה, הסיפור עובר משיזירתם של כולם יחד.

3. גיבוש דרך לבניית הסיפור ופיתוח הנושא באופן דינמי
אין יותר "מסטר" להקרנה שלא נוגעים בו יותר.

4. פיתוח אמצעי הבעה ומסירת הסיפור דרך שימוש בתמונות, בטקסטים ובקטעי אודיו.
נגמרה מלכות הוידאו/פילם.

5. אפיון הקהל שעשוי להיות מעונין בהשתתפות, צפיה ותרומת חמרים.
לא מדובר בהכרח בחובבי קולנוע, אלא בחובבי הנושא.

6. איתור הקהל ומציאת דרך אליו
נעשה דרך טכניקות שיווק מקובלות וקידום אתרים