סרטים אינטרקטיביים

interlude-dana

סרטים אינטרקטיביים אינם רעיון חדש, אך בשנתיים האחרונות, הודות להתפתחות טכנולוגיות חדשות כהערות הוידאו של יוטיוב, פלטפורמת זיגה והמשמעותית מכולן - אינטרלוד (הישראלית! כבוד) - סרטים כאלה הפכו להיות יצירתיים יותר וכאלו שמעשירים את חווית הצפיה.

מעורבות

סרטים אינטרקטיביים הם שיטה מעולה ליצירת קשר עם הצופה והגברת המעורבות (engagement) שלו או שלה.
עוד יומרני לדבר (בעיני) על סרטים אינטרקטיביים העומדים בזכות עצמם לקולנוע עלילתי והם יותר משמשים כזרוע להעשרת הסיפור וגם לשיווק הסרט הלינארי באורך המלא.

מסר

בסרטים שמטרתם להעביר מסר חד וברור כמו סרטי תדמית והדרכה, הקולנוע האינטרקטיבי עושה עבודה מעולה ובעיקר אפקטיבית פי כמה מסרט לינארי.
מטרתו של סרט, כל סרט, היא לעורר רגש: כעס, הזדהות, אהבה וכדומה. כולנו גם צפינו בסרטים שעושים זאת.
אלא שזו אינה הדרך היחידה. במובן זה, סרטים אינטרקטיביים מתכתבים ומיישרים קו עם התרבות החדשה, בה אנשים הופכים מעורבים יותר, אם זה בפוליטיקה ובחברה (טוקבקים, פייסבוק) ואם במשחקים ותחרויות (הצבעות והדחות בשעשועונים ותכניות ריאליטי).

הבנה

יצרתי סרטי תדמית רבים ותמיד עלתה סוגיית ההבנה של המסר. "הבנה" במשמעות של העברת ידע.
במאי סרטי תדמית ואני ביניהם נוהגים לומר ללקוח: "את העברת הידע תשאיר לקטלוג, למצגת ולפגישה אישית או ההרצאה. בסרט תתרכז בעוררות הרגש."
סרטים אינטרקטיביים עושים בדיוק את זה. בין אם על ידי מתן האפשרות לצופה להתעכב או להיכנס לסצנות שמרחיבות את הידע ואם על ידי חידונים, שמגבירים ידע ועל הדרך מכניסים מרכיב של הומור לסרט.

הנעה לפעולה

כאשר רוצים להניע אנשים לפעולה (תרומה, רכישה, הצטרפות לעמותה, שיתוף, סיפור לחברים), אין כל ספק שסרט אינטרקטיבי מגביר את הסיכוי שדבר כזה יקרה, משום שהצופה הופך חלק מהענין. מעורבות מגבירה אכפתיות והבנה, עקרון שאנשי חינוך תמיד מדברים עליו וחותרים אליו, כדרך להטמעה יעילה של ידע.

interlude

ניסיון

אישית, אני אוהב לעבוד עם אינטרלוד. זוהי פלטפורמה משוכללת ורבת עוצמה ויצרתי איתה כבר מספר פרויקטים.
הגדול שבהם הוא סרט תדמית למחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה. מטרת הסרט היתה להעביר נושא כבד ומופשט יחסית: הצורך ברגולציה עבור פרסומות סמויות.
בסרט עצמו עוררנו את מודעות הצופים לנוכחותן של פרסומות סמויות בתכניות וסרטים המשודרים כל העת על ידי כך, שבנינו סצנות של מאחורי הקלעים של מגזין טלוויזיה דמיוני.
באותן סצנות, הצופה נחשף לאופן בו 'מבשלים' עבורו את הפרסום הסמוי, באופן שייראה כתוכן אורגני בעוד שלמעשה עובדים עליו בעיניים.

hummus-sahbakהסצנות של מאחורי הקלעים הן אינטרקטיביות, כלומר הצופה יכולה לבחור שלא לצפות בהן. במקרה כזה היא פשוט תצפה במגזין הפיקטיבי, שהוא מגזין דמיוני בנושא צרכנות המתרכז בתזונה ובריאות. את המגזין בניתי על פי כל כללי התחקיר, כך שאפשר בהחלט להתרשם מערכיו התזונתיים של החומוס (התחקיר מדויק).
מי שבוחר לצפות בסצנות מאחורי הקלעים יראה איך צוות ההפקה רוקח עבורו את הדימוי האוביקטיבי של התכנית, בעוד שבאופן חסר מצפון, התכנית מקדמת מותג חומוס מסחרי.

לצורך ההפקה המצאנו חומוס פיקטיבי בשם חומוס סחבק. יצרנו עבורו לוגו משכנע והבאנו לאולפן מנכ"ל פיקטיבי ועצבני, שדרש שיבליטו את ה"מוצר" שלו והלחיץ (כחלק מהתסריט) את כל צוות הצילום של המגזין הפיקטיבי. הוויכוח שלו עם צוות התסריט לא היה על עצם הפרסום הסמוי, שכולם הניחו אותו כברור (הוא הרי משלם!), אלא על רמת ההבלטה. המנכ"ל דרש הבלטה בוטה בעוד שצוות ההפקה ניסה לשכנע אותו שאם חומוס סחבק יהיה ראשון בין שווים ויובלט בצורה מעודנת, המניפולציה על הצופים תהיה גדולה הרבה יותר. זהו פרויקט ייחודי יחסית באינטרלוד שבדרך כלל נעשים בה קליפים מוסיקליים, חידונים הומוריסטיים וכדומה.

לחצו לכתבה בדה מרקר על המחקר, המשלבת גם את הסרט.