ב - 2015 פרשתי מיצירה והפקה של סרטי תעודה. 
אחזור ליצור כאשר אהיה נורא עשיר ולא אצטרך להיכנע לתכתיבי תוכן מצד גופי שידור, קרנות קולנוע ומפיקים, שטוענים, כמו הורים, שהם רק כופים עלינו את דעתם לטובתנו, כלומר לטובת הסרט.
לא ולא: זה האגו שלהם. רק. 

הסרט האחרון עליו עבדתי נקרא עד שאלוהים יפריד בינינו.
הוא סרט יפה. אני אוהב אותו וכך גם ציבור גדול של אנשים שהתרגשו ממנו.
יחד עם זאת, לקח לי שלוש שנים להודות בפני עצמי בעובדה שעברתי בו אירוע אינוס, כאשר ערוץ יס-דוקו הכריח אותי לבצע בו שינויים ולהכניס בו דברים שלא רציתי ושפגעו בפרטיות שלי ושל אחרים.
אין על מי להתלונן. הכל לפי החוזה. 
עוד סיבה לא לעבוד בשיטה הישנה, כלומר לקבל כסף ואז לעשות מה שאומרים לך, במסווה של שיפור היצירה.
 
ב - 2011 הפקתי וערכתי את הסרט 'הקפיצה הגדולה' של אבנר בן יאיר. שודר ביס-דוקו. הסרט מתעד תהליך חזרה בתשובה של הבמאי ובת זוגו התהפוכות שחייהם הסוערים עוברים בעקבות כך.

הפקתי את הסרט 'מסיק' בבימוי יורם סבו, היה הסרט הראשון לערוץ יס-דוקו. עוסק בחיכוכים סביב עצי הזית ביהודה ושומרון וכן בסיפורים אנושייים סביבם.

הפקתי את הסרט 'בוב'לה', בבימויה של עפרה שחור. על פניו, הוא עוסק ביחידת הפרשים ההיסטורית של צה"ל. בפועל זהו סרט על יחסי אב וביתו ועל פערי השקפת העולם ביניהם, עליהם מכסה אהבה גדולה. שודר ביס-דוקו.

הפקתי וערכתי את 'שלוש מאיות השניה,' על נבחרת השחיה הישראלית לאולימפיאדת הנכים. הבמאית, פסקל ברקוביץ', בעצמה קטועת רגליים ובעבר חברה בנבחרת. סרט על נכות, זהות אישית, התמודדות עם משברים קיצוניים (חלקם בסרט עצמו) וצמיחה מהם. שודר בערוץ 8.

הפקתי את 'מתגלגלים' בבימויו של יוסי רבך, על מסעה של נבחרת הכדורסל נכים של ישראל לאליפות אירופה. גם כאן, הספורט מתערבב בסיפורים האישיים ובהתמודודת עם נכות. לרשות השניה.

הפקתי וביימתי את 'שעשני אישה' על השחקנית הדר גלרון (לשעבר נורית הדר).

הפקתי את 'אבו עלי' בבימויה של ורד אוסמן, על ח'אלד אבו עלי, אמן ורקדן סופי, שחקן ומנטור, בעבודתו עם שחקנים המעלים הצגה על חזון הקמתו של בית המקדש.

הפקתי וערכתי את 'בחצר האחורית של אלוהים' על מה שמתחיל כמסע רוחני של ישראלים בהימליה, הופך להיות בעל כורחם מסע פיזי של התמודדות עם איתני הטבע, מה שמתגלה להפתעתם כמסע הרוחני האמיתי, לו בעצם ייחלו.

הפקתי, ביימתי וערכתי את כבר עשו הרבה סרטים על מילואים, שנסה להבין למה אנשים שאינם חולי צבא ושיש להם חיים אזרחיים מלאים, מגיעים למילואים שנה אחרי שנה, לשירות ביחידת סיור (מובחרת).

הפקתי את 'הארלי אקספרס' על רוכבי הארלי דיווידסון, בבימויו של טובי ארבל. לנשיונל ג'אוגרפיק הבינ"ל.

הפקתי את 'מלכת שבא' על מסע מלכת המדבר באתיופיה. לנשיונל ג'אוגרפיק הבינ"ל.

הפקתי את 'הכפפות של נטליה' על מסעה של אלופת ישראל באגרוף לאליפות העולם הראשונה לנשים (אגרוף חובבות). לנשיונל ג'אוגרפיק הבינ"ל.

צלמתי וערכתי שני פרקים לתכנית הטיולים מסע עולמי בערוץ 2. צפו בהם כאן.

הפקתי בפועל סרט על הצופן התנ"כי (The Bible Code) לערוץ ההיסטוריה האמריקאי.

ערכתי המוני סרטים לבמאים שונים, ביניהם עמוס גיתאי, דן וולמן, ציפי טרופה, טובי ארבל ועוד.

הפקת סרטים אינטרקטיביים

סרטים אינטרקטיביים אינם רעיון חדש, אך בשנים האחרונות, הודות להתפתחות טכנולוגיות חדשות כהערות הוידאו של יוטיוב  ושפע של מיזמים אחרים, כולל ekko (לשעבר אינטרלוד) - סרטים כאלה הפכו להיות יצירתיים יותר וכאלו שמעשירים את חווית הצפיה.

מעורבות

סרטים אינטרקטיביים הם שיטה מעולה ליצירת קשר עם הצופה והגברת המעורבות (engagement) שלו או שלה.
עוד יומרני לדבר (בעיני) על סרטים אינטרקטיביים העומדים בזכות עצמם עבור קולנוע עלילתי והם יותר משמשים כזרוע להעשרת הסיפור וגם לשיווק הסרט הלינארי באורך המלא.
מספר יוצאי דופן נעשו ב - ekko (שמייסדיה ישראלים). שם מדובר בשימוש בכלים חדשנים מאוד מבחינה סיפורית. זהו הקישור ואני כותב אותו בזהירות: מדי פעם מחליטים באקו לשנות לחלוטין שם, אסטרטגיה, אתר -- הכל. ואני יוצא מפגר כשאני מקשר למשהו שכבר לא קיים (כן, הדך הזה נערך כמה פעמים מאז נכתב). 
כנראה שזה חלק מהסיפור: התחום כותב את עצמו ולפעמים מחליטים שמשהו פשוט לא עובד ומתחילים הכל מהתחלה, או סוגרים את הבאסטה (טפו טפו).

מסר

בסרטים שמטרתם להעביר מסר חד וברור כמו סרטי תדמית והדרכה, הקולנוע האינטרקטיבי עושה עבודה מעולה ובעיקר אפקטיבית פי כמה מסרט לינארי.
מטרתו של סרט, כל סרט, היא לעורר רגש: כעס, הזדהות, אהבה וכדומה. כולנו גם צפינו בסרטים שעושים זאת.
אלא שזו אינה הדרך היחידה. במובן זה, סרטים אינטרקטיביים מתכתבים ומיישרים קו עם התרבות החדשה, בה אנשים הופכים מעורבים יותר, אם זה בפוליטיקה ובחברה (טוקבקים, פייסבוק) ואם במשחקים ותחרויות (הצבעות והדחות בשעשועונים ותכניות ריאליטי).

הבנה

יצרתי סרטי תדמית רבים ותמיד עלתה סוגיית ההבנה של המסר. "הבנה" במשמעות של העברת ידע.
במאי סרטי תדמית ואני ביניהם נוהגים לומר ללקוח: "את העברת הידע תשאיר לקטלוג, למצגת ולפגישה אישית או ההרצאה. בסרט תתרכז בעוררות הרגש."
סרטים אינטרקטיביים עושים בדיוק את זה. בין אם על ידי מתן האפשרות לצופה להתעכב או להיכנס לסצנות שמרחיבות את הידע ואם על ידי חידונים, שמגבירים ידע ועל הדרך מכניסים מרכיב של הומור לסרט.

הנעה לפעולה

כאשר רוצים להניע אנשים לפעולה (תרומה, רכישה, הצטרפות לעמותה, שיתוף, סיפור לחברים), אין כל ספק שסרט אינטרקטיבי מגביר את הסיכוי שדבר כזה יקרה, משום שהצופה הופך חלק מהענין. מעורבות מגבירה אכפתיות והבנה, עקרון שאנשי חינוך תמיד מדברים עליו וחותרים אליו, כדרך להטמעה יעילה של ידע.

ניסיון

אהבתי לעבוד עם אקו. זוהי פלטפורמה משוכללת ורבת עוצמה ויצרתי איתה כבר מספר פרויקטים.
הגדול שבהם הוא סרט תדמית למחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה. מטרת הסרט היתה להעביר נושא כבד ומופשט יחסית: הצורך ברגולציה עבור פרסומות סמויות.
בסרט עצמו עוררנו את מודעות הצופים לנוכחותן של פרסומות סמויות / תוכן שיווקי בתכניות וסרטים המשודרים כל העת על ידי כך, שבנינו סצנות של מאחורי הקלעים של מגזין טלוויזיה דמיוני.
באותן סצנות, הצופה נחשף לאופן בו 'מבשלים' עבורו את הפרסום הסמוי, באופן שייראה כתוכן אורגני בעוד שלמעשה עובדים עליו בעיניים.
מטרת הסרט וגם הרגולציה בנושא היא להפוך את הצופים למודעים, כלומר לפתח בהם את מה שמכונה אוריינות מדיה.

הסצנות של מאחורי הקלעים הן אינטרקטיביות, כלומר הצופה יכולה לבחור שלא לצפות בהן. במקרה כזה היא פשוט תצפה במגזין הפיקטיבי, שהוא מגזין דמיוני בנושא צרכנות המתרכז בתזונה ובריאות. את המגזין בניתי על פי כל כללי התחקיר, כך שאפשר בהחלט להתרשם מערכיו התזונתיים של החומוס (התחקיר מדויק).
מי שבוחר לצפות בסצנות מאחורי הקלעים יראה איך צוות ההפקה רוקח עבורו את הדימוי האוביקטיבי של התכנית, בעוד שבאופן חסר מצפון, התכנית מקדמת מותג חומוס מסחרי.

לצורך ההפקה המצאנו חומוס פיקטיבי בשם חומוס סחבק. יצרנו עבורו לוגו משכנע והבאנו לאולפן מנכ"ל פיקטיבי ועצבני, שדרש שיבליטו את ה"מוצר" שלו והלחיץ (כחלק מהתסריט) את כל צוות הצילום של המגזין הפיקטיבי. הוויכוח שלו עם צוות התסריט לא היה על עצם הפרסום הסמוי, שכולם הניחו אותו כברור (הוא הרי משלם!), אלא על רמת ההבלטה. המנכ"ל דרש הבלטה בוטה בעוד שצוות ההפקה ניסה לשכנע אותו שאם חומוס סחבק יהיה ראשון בין שווים ויובלט בצורה מעודנת, המניפולציה על הצופים תהיה גדולה הרבה יותר. זהו פרויקט ייחודי יחסית באינטרלוד שבדרך כלל נעשים בה קליפים מוסיקליים, חידונים הומוריסטיים וכדומה.

לחצו לכתבה בדה מרקר על המחקר, המשלבת גם את הסרט.